<h1>תניא רבתי סימן כ"ז</h1>
<h2>דף קה.</h2>
תניא והתקדשתם (ויקרא יא) אלו מים ראשונים. והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כי קדוש. זה שמן הטוב. אני ה' אלהיכם. זו ברכה. ויש מדקדקין מכאן הואיל ומים אחרונים מן התורה. טעונין ברכה. וכן מצאתי בשם בעל היראים ז"ל. למדנו מברייתא זו שצריך לברך על מים אחרונים שמצוה הן. ואפילו שלא במקום מלח סדומית מצוה ופרישות ליטול ידים אחר אכילה. וכן מצאתי בשם הר' יצחק ב"ר מלכי צדק ז"ל שמברכין על מים אחרונים. ואי איכא מאן דקשיא ליה הא דאמרינן חובה ואין טעונין ברכה. מצאתי בשם ר' שמואל בר' אהרן הכהן ז"ל שאמר בשם הר' משה ממגנצא ז"ל, היינו לשאר המסובין, לפי שלא נתקנו להן אלא משום מלח סדומית, ולפיכך אין צריך לברך. ומה שמשמע התם טעונין ברכה. היינו למברך עצמו לפי שהידים מזוהמות פסולות לברכה. אבל לשאר המסובין אינן טעונין ברכה. מצאתי בשם הגאונים ז"ל, וששאלתם מים אחרונים צריכין מסובין ליטול ידיהן ואחר כך מברכין ברכת המזון, או שיטול ידיו המזומן לברכה בלבד ולאחר שיעמדו יטול כל אחד ואחד בביתו מפני הטורח. כך למדנו שמצוה לסלק השלחן וליטול ידים כולם ולברך. מיהו אי ניחא להו לברך תחלה ואחר כך ליטול ידיהן, הרשות בידם. בזמן שלא אכלו דבר מזוהם. אבל אכלו דבר מזוהם קיימא לן דידים מזוהמות פסולות לברכה. ואלו הן דברים מזוהמין שפסול אדם לברך עד שיטול ידיו. כך אמרו חכמים כל שהיה קרב למזבח לקרבן אינו פסול. וכל בהמה וחיה ועוף שאינן קרבים על גבי המזבח מיחייב. ובדגים כולן פסולין עד שיטול ידיו. וכשהן פסולין לברך אין פסולין אלא כשמברכין על כוס של ברכה. אבל אם אינן מברכין על הכוס אינן פסולין ואף כשמברכין על היין נמי אין פסול אלא אותו שמזומן לברכה שצריך ליטול את הכוס בידו. והאי דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן. תכף לנטילת ידים ברכה. אלמא תחלה נטילת ידים ואחר כך ברכה, כולן למברך. ועיקר כשמברכין על הכוס. מאי טעמא דלא אמרינן אדם מזוהם הוא אלא ידים מזוהמות, מפני שצריך ליטול כוס בידו. מצאתי בשם רבינו קלונימוס ז"ל, מים אחרונים להכי בטלו. דעיקר תחילתן לא נתקנו אלא משום מלח סדומית. ועכשיו שאין רגילין במלח סדומית. אין רגילין כמו כן במים אחרונים. ועוד להכי בטלוה. משום דאמרינן מים אחרונים צריכים כלי, ואם נשפכו לארץ רוח רעה שורה עליהן. ועל כן מניחין אותן בני אדם, לפי שאינן יכולין ליזהר בהם. ואסור לאכול אחר מים אחרונים בלא ברכה או לשתות קודם שיברך ברכת המזון. דאמרינן תכף לנטילת ידים ברכה. ירושלמי, אמר רבי יוסי ב"ר בון כל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה.
